<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן פ"א</h1>
<h2>דף כד.</h2>
פסק רבי אבי העזרי דקיי"ל כרב דאמר חזרת קרע לאחוריו וזקיפת המיטה חובה בשבת, פריעת הראש ונעילת הסנדל ותשמיש המטה רחיצת ידים ורגלים בחמין רשות, פירוש ואם ירצה יגלה ראשו ואם ירצה יכסנו, וכן אם ירצה ינעול סנדלו ואם ירצה יחלוץ וכו', דלא מוכחא מילתא דעביד לשום אבלות, ואע"ג דשמואל פליג עליה ואמר דאף פריעת הראש חובה, והלכה כדברי המיקל באבל (מו"ק י"ח א'), הני מילי בפלוגתא דתנאי אבל בפלוגתא דאמוראי לא, ולא ידענא מאי נפקא מינה במאי דפסיק הילכתא כרב כיון דלא פליגי רב ושמואל אלא בהא דשמואל ס"ל דאף פריעת הראש חובה ורב סבר רשות, הא אדרבא אין הלכה לא כרב ולא כשמואל אלא כר' יוחנן דאמר התם דברים שבצנעה נוהג ואין רשות אלא חובה, וכן פירש ר' אברהם ב"ר דוד וז"ל ומסקנא דמילתא דכל דברים שבצינעה נוהג ואינו רשות אלא חובה, ועטיפת הראש דברים שבצינעה הוא, ולא כעטיפת ישמעאלים אלא כיסוי הראש בלבד כדאמרינן אביי אשכחיה לרב יוסף דפריס סודרא ארישיה וקא אזיל ואתי בביתא, אמר ליה לא סבר לה מר אין אבילות בשבת, אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן דברים שבצינעה נוהג. אם כן אבל אסור לילך או לישב בגילוי הראש כל שבעה ואפילו בשבת, וחליצת סנדל בתוך ביתו לא דברים של צינעה הוא ולא דברים של פרהסיא הוא, לאו צינעה הוא דהא קא חזו ליה כו"ע כד עיילי בשבת לנחומי, ולאו דברים של פרהסיא ממש הוא, משום דאיכא אינשי טובא דלא מסיימי מסאניה בביתא אי משום הנאה אי משום מיחוש, הילכך רשות היא, והכי ס"ל לר' יוחנן לעיל מדאמר ר' יעקב אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שאין לו מנעלים ברגליו אבל יש לו מנעלים ברגליו, מנעליו מוכיחין עליו, אלמא חליצת מנעל לר' יוחנן רשות היא, והיכא שיש לו מנעלים ברגליו, אפילו עטיפה כעטיפת ישמעלים רשות. ותשמיש המטה ורחיצת ידים ורגלים בחמין ודאי דברים של צינעה הם ואסור בהן בשבת, אבל זקיפת המטה וחזרת הקרע לאחריו כיון שהכל נכנסין אצלו בשבת לנחמו ורואין את מלבושיו, ודאי לאו צינעה הוא וחובה הן לזקוף את המטה ולהחזיר הקרע לאחריו עכ"ל. וקיי"ל כר' יוחנן גבי רב ושמואל וכן משמע בראש פרק קמא דכתובות (ד' א') הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים, מסייע ליה לר' יוחנן דאמר אע"פ שאין אבילות במועד דברים שבצינעה נוהג, וכיון דמסייע ליה ברייתא הילכתא כוותיה, וכן פסק רבי יצחק ז"ל בפ"ק דכתובות וזה לשונו אבל דברים שבצינעה נוהג, האי חובה הוא לעשות כן ולא רשות מדמייתי ליה סייעתא מן הברייתא, והלשון נמי משמע כן, וכן אמר ר' יוחנן לענין שבת במו"ק דבשבת נוהג דברים שבצינעה, ורב ושמואל פליגי התם בפרק בתרא ואמרי דתשמיש המטה בשבת רשות, ותימה לר' דקשיא להו הך ברייתא דמסייעא ליה לר' יוחנן, ואין סברא לומר דהוו מקילי טפי בשבת מבמועד, אלא נראה לר' דרב ושמואל הוו מפלגי בין חתן לשבת ומועד, ופוסק בהלכות גדולות כר' יוחנן דנוהג דברים שבצינעה, ופירש דאע"ג דקיי"ל הלכה כדברי המיקל באבל ה"מ בתנאי אבל באמוראי לא, ואומר ר' דודאי כדבריהם כן הוא מדמסייעא הך ברייתא לר' יוחנן עכ"ל.
